האם שנתיים אחרי לידה נחשב עדיין אחרי לידה?
אני גיליתי את האוברסייז בהריון הראשון. לא התעניינתי בגזרות כאלו לפני. הייתי לובשת בעיקר וינטאג׳, ושם אין הרבה אוברסייז. כשהתחלתי לעלות במשקל השמלות הפרחוניות עדיין עלו עלי. אבל מתישהו הן התפקעו. ומתישהו מיד אחרי גם סבלנותי פקעה וחיפשתי להתחבא באיזה אוהל שיהיה לו רק חור לראש להציץ החוצה.
|
||
|
||
|
||
|
||
 |
||
 |
||
 |
||
 |
||
 |
||
   |
||
זהו. סיימתן. חלקכן תמדדו כעת את השמלה ולא תרצו להוריד. אבל חלק מכן, אני בטוחה, ירצה לחבר את הסרט הזה, שנותן גימור מושלם.
|
||
 |
||
 |
||
 |
||
 |
||
באותו יום נפגשנו עדי אשר ואני בסטודיו שלי. פגישה שכבר הפכה להיות חלק משגרת חיינו היצירתיים. פעם בחודש חודשיים אנחנו נפגשות ליום פעילות שכולו קסם. הפעם לא תכננו יותר מדי. עדי רק זרקה לחלל האויר את המילה מונו.
זה היה יום מיוחד. יום בו נזכרתי כמה אהבתי לצייר. פעם ציירתי, ואפילו די הרבה. ימים סטודנטיאליים רחוקים. הייתי מגיעה בימי שבת וראשון לסטודיו בבית הספר (זה היה בניו יורק לפני קצת יותר מעשר שנים), ובין הפסקת סיגריה אחת לשנייה, מציירת.
|
||
| ||
אצל עדי הכל מאוד פשוט. היא מגיעה עם סט מכחולים עטוף בבד שגם הוא צבוע במונו. כבר מעורר השראה. אחד הדברים הנפלאים בעבודתה של עדי (כבר סיפרתי לכם שהיא מעצבת טקסטיל מוכשרת לאללה?) הוא שהיא נותנת לטעויות את אותו המקום שהיא נותנת לתכנון המקדים. כלומר, מתכננים, אבל אם טועים בדרך, אל פחד - הטעות הופכת להיות חלק אינטגרלי מהעיצוב. במונו זה בולט מאוד, ומכיוון שזה קצת מזכיר צבעי מים במרקם ובשקיפות, חוסר הדיוק באמת מביא לתוצאה נפלאה.
ריבוי החופשות במשפחתנו הקיץ, הוביל אותי לחשוב מה, למען השם, אני הולכת ללבוש לים/בריכה/כשיורדים מהחדר במלון לחדר האוכל ולא ממש בא להתלבש כי גם ככה תכף הולכים לבריכה.
לא היה לי הרבה זמן, וגם לא הרבה סבלנות, אני מודה, לארוז לארבעה אנשים לשבוע, כששתיים מהם בנות פחות מארבע. זוהי משימה שאיתגרה אותי מאוד.
כלומר, לא היה מקום לטעויות והייתי צריכה לעבוד זריז.
מה עמד לרשותי?
גזרה לשמלה יפנית, אחת הגזרות הפופלריות ביותר. תמיד ידעתי שהיא סופר שימושית, אבל הפעם היא הוכיחה את עצמה ובגדול.
|
||
|
||
״שמלת החוף״ שלי עשויה מבד סריג, במקרה הזה בד ג׳רסי עם מעט לייקרה. כשהכנתי לי את היפנית המקורית, מבד אריג, השתמשתי במידה 38 או 40. הפעם, כיוון שעברתי לבד סריג שיש בו מתיחה, השתמשתי בגזרה במידה קטנה יותר (34), וזה התאים בול.
|
||
 |
||
חיברתי את שני החלקים הקדמים של הגזרה לחלק אחד.
איך עושים את זה? גוזרים את החלק הקדמי העליון, מחברים לחלק הקדמי התחתון ומעתיקים ביחד כחלק אחד.
וזהו.
בגזרה הזו השתמשתי גם לגב.
|
||
 |
||
לקחתי את הבד המיועד (פסים, נו מה) וגזרתי פעמיים, קדמי וגב.
|
||
 |
||
עם פסים כדאי כבר בזמן הגזירה להניח את הבד מקופל כך שהפסים מונחים בדיוק האחד על השני, ולפני שמרימים מהשולחן כבר לחבר בסיכות. ככה, בזמן התפירה, הפסים יתחברו יפה בתפר הצד.
לא רוצה לאכזב אף אחד, אבל ארבעה תפרים וסיימתי.
|
||
 |
||
יש לכן יפנית משלכן? ספרו לי ושילחו תמונה, אני כה אשמח!
|
||
החלטתי לפתוח פינה. פינת הכירו את. כי אני רוצה שתכירו גזורות נוספות.
בעיקר כי הן נותנות גם לי השראה כל הזמן.
אז תכירו את עדי. עדי באום טמיר. עדי היתה תלמידה שלי בקורס תפירה בסטודיו 6b. אחר כך שמרנו על קשר, ולמעשה הפכנו חברות, כשנושאי השיחה בפגישותינו הם בעיקר: עיצוב - מעבר לזה שעדי היא אדריכלית נוף, היא פשוט בחורה מוכשרת, וכמעט כל דבר שהיא מניחה עליו את ידיה, יוצא מסוגנן להפליא. ילדים - איכשהו יצא שהגדולה שלי והקטנה שלה באותו הגן. פילאטיס - עדי גררה אותי לשיעור ביום רביעי בערב ומאז אני שם. בגדים - בדים, תיקים ועוד המון המון אופנה.
|
||||
איך היום שלך נראה?
קמה בבוקר- קפה- רצה לעבודה- מתכננת את הפארקים והשכונות של מחר- שלוש כוסות קפה- רצה לאסוף מהגן- מטפסת את שינקין ומשכנעת את עצמי שאין צורך שאכנס עכשיו לקנות עוגיות מקרון/בגדים/פרחים- ארגז החול בכיכר הבימה- עוד קפה- ארוחת ערב- אוספת את ארוחת הערב מהרצפה- פילאטיס- כביסה- קוראת ספר- שלוש מילים עם הבעל- נרדמת.
|
||||
מתי את מספיקה לתפור משהו?
תמיד יש לי כמה פרויקטים לא גמורים על השולחן. הם נודדים מהשולחן למדפים ומשם לארון אחר, עד שמתפנה לי שעה בשבת, כשבילי ישנה צהריים.
|
||||
|
||||
|
מה נותן לך השראה?
טוקיו. הייתי שם לפני שנתיים. העוצמה של העיר. הגובה של המבנים, כמויות האנשים ברכבת התחתית, המסכים הענקיים, חלונות ראווה מטורפים, משאיות שמשמיעות מוזיקת פופ יפנית. השילוב של כל הטירוף הזה עם האדיבות היפנית, עם הסדר המופתי שבו העיר מתנהלת ועם הנקיון, מדהים בעיני.
עוד דברים שמרגשים אותי:
מונוכרום, מינימליזם, השקעה בפרטים קטנים, טקסטיל עם הדפסים, טקסטורות, פסים שחור לבן וקיטש.
|
||||
|
||||
מתי את מחליטה מה את לובשת בבוקר, ואיך את עושה את זה? אני, למשל, פותחת את הארון שנייה לפני שאני צריכה לצאת, לובשת את הדבר הכי קרוב להגיוני שנראה לי באותו הרגע, ואז מבטיחה לעצמי שפעם הבאה אתכנן מראש. זה אף פעם לא קורה.
בשש וחצי בבוקר אני מנסה לחמוק למקלחת בלי להעיר את בילי. אם זה עובד והיא ממשיכה לישון, אני ממששת את הבגדים בחושך בשקט, ואומרת לעצמי שממילא שמונים אחוז מהם שחורים, אז להדליק את האור לא היה עוזר לי. בדרך כלל זה לא עובד, ואז אני מוצאת את עצמי מתלבשת ומתאפרת כשהיא על הידיים שלי. אחד הדברים האהובים עליה זה להוציא את כל הבגדים שלי מהארון ולהעביר אותם לסלון. אז יוצא שאני רצה בתחתונים בכל הבית בחיפוש אחר ה(קרוז) טי שירט השחורה הספציפית שאני חייבת ללבוש היום.
|
||||
מי המעצב האהוב עליך?
Hayao Miyazaki - במאי הסרטים היפני. אני מוקסמת מהעולמות שהוא יוצר, מהחן של היצורים שלו, מההרגשה שהכל בסרטים שלו חי, גם מכונות מטוסים וטירות.
על מה את עובדת בימים אלו?
על הבלוג החדש שלי ושל ענבר- BARAD, החלטנו לא לקנות בגדים במשך שנה ולרענן את כל המלתחה שלנו רק עם בגדים שאנחנו תופרות או משדרגות. אני בכלל לא בטוחה שאצליח לשרוד שנה שלמה בלי שופינג...
|
||||
מה הפריט האהוב עליך בארון כרגע?
חולצה מכופתרת שחורה עם פתח בגב מ TSUMI מותג יפני שלמרבה הפלא, גולף מייבאים לארץ. זו חולצה מכותנה עדינה ורכה, יושבת בול על הגוף והפתח בגב נותן לה טויסט מגניב. היא הולכת עם הכל ויכולה להתאים גם לפגישה חשובה וגם ליום כיף עם חברות.
במשפט, מה הסגנון שלך?
שחור על שחור עם אקסוסוריז מופרכים.
|
||||
|
||||
| עוד משהו לכדאי לדעת על עדי: לעדי אוסף תכשיטים יפיפה שלשמחתי הרבה יש לי גישה אליו… | ||||
|
||||
אחרי מי את אוהבת לעקוב ברשת?
אני תמיד מחפשת מישהו חדש לעקוב אחריו. כרגע אני עוקבת אחרי
The selby, והבלוג im on leave של נעה קליין. אני עוקבת גם אחרי a pair&a spare
וכמובן אחרי גזורות!
איזה כיף :) |
||||
