האם שנתיים אחרי לידה נחשב עדיין אחרי לידה?
אני גיליתי את האוברסייז בהריון הראשון. לא התעניינתי בגזרות כאלו לפני. הייתי לובשת בעיקר וינטאג׳, ושם אין הרבה אוברסייז. כשהתחלתי לעלות במשקל השמלות הפרחוניות עדיין עלו עלי. אבל מתישהו הן התפקעו. ומתישהו מיד אחרי גם סבלנותי פקעה וחיפשתי להתחבא באיזה אוהל שיהיה לו רק חור לראש להציץ החוצה.
|
||
|
||
|
||
|
||
 |
||
 |
||
 |
||
 |
||
 |
||
   |
||
זהו. סיימתן. חלקכן תמדדו כעת את השמלה ולא תרצו להוריד. אבל חלק מכן, אני בטוחה, ירצה לחבר את הסרט הזה, שנותן גימור מושלם.
|
||
 |
||
 |
||
 |
||
 |
||
זהו פוסט המשך לפוסט הקודם שהיה די מאתגר. אם התמודדתם ויש לכם כבר תיק סל, נותרה רק הרצועה הראשית. רצועה מתכווננת היא פריט שפשוט שווה להכיר עבור כל פרויקט שדורש נשיאה. תיק, קייס לגיטרה או אפילו כתפייה לשמלה, כולם בנויים באותו האופן.
מי שממש מתקשה יכול להתבונן בכתפייה של חזייה - אותו רעיון בדיוק.
אז מבלי להכביר במילים, תמונות בבקשה:
|
 |
| את קצה הרצועה האחד העבירו באבזם המלבני בצדו האחד של התיק, והשתמשו בסיכה שתחזיק אותה במקומה.
|
 |
את הקצה השני נעביר באבזם החופשי עם הפס באמצע. נעביר את הרצועה פעם אחת מלמטה למעלה ופעם שניה מלמעלה למטה משני צדי הפס.
|
 |
נמשוך את הרצועה כך שהאבזם ״יכנס״ פנימה.
|
 |
את צידה השני של הרצועה נעביר באבזם המלבני השני שמחובר כבר לתיק.
|
  |
הפעם לא נחבר בסיכה אלא נמשוך את הרצועה כך שתחזור חזרה לאבזם עם הפס.
|
 |
נעביר את הרצועה שוב באבזם, בצדו התחתון. כלומר, באופן שהרצועה שכבר מושחלת נמצאת מלמעלה.
|
 |
נשחיל את הרצועה על הפס האמצעי, מלמטה למעלה ואז מלמעלה למטה.
|
 |
נחבר את הקצה לרצועה בסיכה כמו בתמונה.
|
 |
את הנקודה בה חיברנו בסיכות יש לתפור בתפר כפול. שימו לב שמתחת לאבזם מחברים את קצה הרצועה לחלקה התחתון (ולא גם לעליון). בדיוק כמו בתמונה :)
|
 |
הכנתם תיק סל?
שילחו לי תמונה
הכנתם רצועה כזו לפרויקט אחר שלכם?
שתפו אותי בבקשה, הרעיונות שלכם נותנים גם לי השראה.
|
 |
|
החלטתי לנצל את הפסקת האש שחלה במהלך סוף השבוע, להתנתק קצת מכל מה שקורה ולכתוב פוסט חדש. הפעם בתכנית, מכנסיים קצרים.
חלפה בראשי המחשבה לקשר את זה למצב, כמו הרבה פרסומים ופוסטים אחרים ברשת: פרויקט נחמד לממד, משהו שיהיה נוח לרוץ איתו בזמן האזעקה, וכו׳. אבל תכלס, אין בדיחה או ציניות שיגרמו למצב להראות פחות נורא ממה שהוא באמת.
האמת היא שמדובר בפריט (ובסרטונים) שהכנתי לכבוד הקיץ, והקיץ כבר כאן. למרות הקושי לחוות אותו כרגע (לא הייתי בים כבר שבועות), כולנו משתדלים להמשיך עם התוכניות כרגיל, והתכנית שלי היתה להעלות את הפוסט הזה.
|
 |
כשהפכתי אני לאמא לראשונה, הבנתי שאני זקוקה לתיק, וידעתי שלא אמצא את מבוקשי בחנות. ניסיתי להגדיר לעצמי איזה מין תיק הוא צריך להיות. זו היתה הרשימה שלי:
אופנתי, כזה שאוכל ללכת אתו גם ללא תינוק.
שישלים את המראה של ״סתם זרקתי על עצמי משהו״, מה שמשקף את כל הלך הרוח שלי באותה תקופה.
ללא רוכסן! רוב התיקים הללו נסגרים בעזרת רוכסן. מי למען השם זקוק לרוכסן בתיק שב- 95% מהמקרים בהם את צריכה לשלוף משהו מתוכו, יש לך רק יד אחת פנויה?!
<שיהיה גם לי מקום. כלומר, שאוכל לשלוף את הטלפון והארנק באותה קלות בה אני שולפת חיתול.
שניתן יהיה לשאת אותו על הכתף.
שיהיה בעל ידיות אחיזה, בעיקר כדי שאפשר יהיה לתלות אותו על העגלה בקלות, ללא צורך באינסטרומנטים מיוחדים.
|
 |
גילוי נאות: הכנתי את התיק הזה כבר שלוש פעמים. בכל פעם מבד אחר, ובכל פעם הוא יצא מדליק יותר. כשעדי אשר ואני הכנו את ההדפס האפריקאי שלנו, ידעתי שאין ברירה אלא להכין את הרביעי. הפעם הענקתי אותו לעדי במתנה.
|
 |
מטר בד ברוחב סטנדרטי (יספיק עם שארית)
<
חצי מטר בד ברוחב סטנדרטי, לבטנה מעט שרמז או פליזלין חבל באורך 2-2.5 מטר. שני אבזמי די ואבזם די נוסף עם פס באמצע. מצב רוח טוב וסבלנות. מדובר בפרויקט למתקדמים. |
 |
 |
גזירת הבד:
נגזור פעמיים מהפנל הראשי, פעמיים מהבטנה, פעמיים מהעיבוד, פעמיים מהפליזלין ופעם אחת מכל גזרה
של כיס. |
נצייר על גבי צד ימין של הבטנה את הסימונים שבגזרה לתאים השונים.
 |
בצידו השני של כל סימון נדביק (צד שמאל של הבד) שרמז או פליזלין, על מנת לייצב את הבד באיזור זה.
|
 |
 |
|
נתפור את כיס האבקה לבטנה אחת באמצעות הסרטון הזה:
|
נתפור את כיס הרוכסן לבטנה השנייה באמצעות הסרטון הזה:
|
אם הגעתם עד לכאן, כל הכבוד!
נחבר את הבטנות לעיבודים.
|
 |
עכשיו מגיע החלק הכיפי - ההרכבה הסופית של התיק
נניח את החלקים החיצוניים של התיק האחד על השני, צד ימין על
צד ימין, ונתפור את שלוש הצלעות מסביב במרחק של 1 ס״מ. |
 |
נותרו לנו פתחים משונים בצדו התחתון של התיק. נמשוך את הפינה הפנימית ובאמצעות הפתח שנוצר נחבר את רצפת
התיק לצדו ונחבר בתפר (טובה תמונה אחת מהרבה מילים במקרה הזה) |
 |
את אותו הדבר בדיוק נעשה גם לבטנה. חשוב מאוד - בבטנה יש להשאיר חלק קטן (באורך 10 ס״מ) לא תפור.
דרך הפתח הזה נהפוך את התיק בשלב האחרון. |
 |
כך נראה חלקו התחתון של התיק לאחר שהפכנו אותו חזרה.
|
 |
למעשה כרגע יש לנו שני תיקים, האחד חיצוני והשני פנימי, ומה שנותר לנו זה לחבר ביניהם.
|
 |
לפני שנעשה זאת, נחתוך שתי רצועות קצרות לידיות, ועוד שתיים קצרות יותר על מנת שיחזיקו את האבזמים הצדיים
במקומם. זה נראה כך. לרצועות הקצרות אני ממליצה על אורך של 6 ס״מ. לארוכות יותר גזרתי רצועות באורך 30 ס״מ אבל זה עניין של העדפה. |
 |
לפני שאנחנו מחברים את התיק, נמקם את האבזמים ואת הרצועות למקומם. את הרצועות ממקמים במרכז התיק (אצלי
הרווח בין שתי קצוות הרצועה הוא 8 ס״מ). את האבזמים משחילים לתוך הרצועות הקטנות וממקמים אותם בצדי התיק. שימו לב לכיוון שבו מניחים את הרצועות. הן פונות פנימה, כלפי פנים התיק. |
  |
כמעט סיימנו: מכניסים את התיק החיצוני לתוך הפנימי כאשר הצד היפה (צד ימין) של שניהם פונה האחד לשני.
שימו לב למיקום וכיוון הנחת הרצועות. חשוב לוודא שבחלקה התחתון של הבטנה הותרנו חור קטן להפיכת התיק. |
 |
מחברים את הבטנה לתיק בתפר במרחק 1 ס״מ.
דרך החור מושכים את התיק החוצה וסוגרים את הפתח בתפר עליון. ומה לגבי הרצועה המתכווננת? בפוסט הבא.. (שבוע הבא, מבטיחה! יש מספיק עבודה לבינתיים...) |
 |
אין כמו טקסטיל.
טקסטיל בשבילי זו חוויה נצחית. אני כל כך אוהבת בדים שלפעמים אני פשוט שומרת עליהם שנים.
מפנטזת על כל הדברים שהם יכולים להיות אך לא מסוגלת לבחור את הפריט האחד לו הם נועדו. בסופו של דבר, כן, מגיע זמנו של כל בד שמזדמן לארון הבדים שלי, ובדרך כלל זה קורה בדרך הרבה פחות צפויה מזו שדמיינתי לעצמי. זה חלק מהקסם. אך לרוב, ובמיוחד את אותם בדים שמגיעים אלי ממקומות רחוקים, אני מלטפת ומלטפת עד למיצוי מוחלט של העונג. אני חייבת לציין שלעתים גם ההיפך הגמור הוא הנכון, ואני חוזרת מסיבוב בדים ומיד מתחילה לגזור ולתפור. |
||
 |
||
| לכן הרעיון של לעצב בד בהדפסה קסם לי כל כך.
וכאן עדי אשר נכנסת לתמונה. את עדי הכרתי במהלך השנה שעברה על ספסל הלימודים בשנקר, במסגרת לימודים משותפים לתואר שני. בכל פרזנטציה או הגשה, תמיד נדלקתי על העבודות שלה. יום אחד התיישבנו לקפה, והקפה הזה הסתיים, איך לא, בפוסט הנפלא הזה שצילמנו יחדיו. עדי היא מעצבת טקסטיל, ובעלת מותג הנקרא Studio Seniora. היא מתמחה כמובן בהדפסים. עדי הכירה את הבלוג (תפרה הרבה קלמרים!), הייתה מלאה ברעיונות טקסטיליים ופשוט דיברנו ודיברנו עד שלא נותרה ברירה אלה להתחיל לעבוד.  |
||
| אגיד רק עוד מילה לגבי הדפסים, יש המון סוגים, אופנים, שיטות ודרכים להדפיס על טקסטיל. כשלמדתי ב FIT לקחתי כמה וכמה קורסים בהדפס משי. זו היתה חוויה נהדרת והכנתי חולצות טישירט מעוצבות רבות. עם זאת, כשנפגשתי עם עדי, השיחה מייד הלכה לכיוונים של diy אמיתי - פשוט, נגיש וזול. כזה שעושים בתקציב של חמישים שקלים. כמעט את הכל היה לנו כך שהיינו צריכות לקנות ממש מעט. מסע הרכישות שלכן יסתכם בלא יותר ממאה שקלים, תלוי כמה אתן אגרניות. |
||
 |
||
| אזהרה:
שימו לב מדובר בפוסט משופע תמונות וארוך כאורך הגלות. ההנאה מובטחת :)
רשימת מצרכים: -בד טבעי (כותנה, צמר או פשתן) -ספוג (עדיף ממזרון ישן אבל אפשר גם כזה שקונים בסופר פארם בכמה שקלים) -כמה צלחות פלסטיק -מכחול -דבק מגע -מגהץ (זה לא נכלל בתמחיר) -קוביה או כל חתיכה אחרת מעץ המתאימה בגודלה לגודל החותמת (אצל כל נגר תמצאו ארגז ובו שאריות שסביר להניח שישמח להעניק לכן חינם) -סול (חומר קסום ואהוב שניתן להשתמש בו לשלל עבודות יצירה). ניתן להשיג אותו בארטא או בחנויות יצירה ואומנות אחרות. גליון אחד יעלה כמה שקלים ויספיק להמון המון חותמות. -כפפות גומי חד פעמיות -צבע לטקסטיל: בסופו של דבר בחרנו לעבוד עם שלושה סוגים. כרית צבע לטקסטיל, שנקראת pigment izink textile, נרכשה בArtwork (נחלת בנימין 11) ועלתה 25 שח. באופן מפתיע היא נתנה תוצאות מצויינות. הצבע השני נקרא אידיאל. קנינו אותו בונטורה ברמת גן (החנות שבשנקר) ומחירו 20-25 ש״ח. צבע נוסף שהשתמשנו בו נקרא פלאניל וניתן להשיגו בסהר ובניו על דרך יפו. מחירו דומה. כולם מספיקים להמון המון ניסיונות והדפסות. |
||
 |
||
שנתחיל? |
||
 |
||
| כשהיתה לנו קוביה של סול בגודל הדרוש, קיפלנו אותה לחצי וחרצנו בה משולשים בצורה ספונטנית אך באופן סימטרי. | ||
 |
||
| ככה זה נראה כשפותחים את הקיפול. | ||
   |
||
| לאחר מכן הדבקנו לעץ. |
||
 |
||
 |
||
| התחלנו להדפיס על הבד באמצעות החותמת החדשה שיצרנו ובעזרתה של כרית הדיו השחורה. זה היה ממש פשוט. |
||
 |
||
 | ||
| לאחר מכן התחכמנו מעט והכנו קוביה חדשה, לה חתכנו פסים דקים מסול, והדבקנו באלכסון.
התחלנו לעבוד עם הפסים, כאשר בכל פעם שינינו את כיוונם. הדוגמא הזו הזכירה לי את שיעורי המתמטיקה בתיכון, בהם הייתי יושבת וממלאת את כל מחברת החשבון שלי בקווים כאלו. |
||
      |
||
  |
||
| זה נעשה עוד יותר מעניין כשמתחילים את השורה השנייה. הפעם מסדרים את הקוביה הפוך ממה שעשינו בשורה הראשונה. כלומר אם בשורה הראשונה הפסים שלי פנו ימינה בקוביה הראשונה ובשניה שמאלה וכן הלאה. בשורה השנייה הפסים יפנו שמאלה בקוביה הראשונה ובקוביה השנייה ימינה (וכן הלאה). |
||
   |
||
| הו הפסים! תחושת הסיפוק הצליחה להתעצם אפילו יותר. | ||
  |
||
| זה בהחלט לא היה הזמן לעצור. עברנו לצבע: |
||
 |
||
| לוקחים מעט אבקה של אידיאל (או של הפלאניל) ושופכים לתוך צלחת פלסטיק. מוסיפים מעט מים. |
||
  |
||
| מכינים כרית דיו משלנו באמצעות ספוג. כדאי לחתוך את הספוג לצורה של מלבן דק (עובי 1-2 ס״מ). טובלים את הספוג בתמיסה שיצרנו משני צדדיו. |
||
   |
||
| לי זה עשה קצת חשק לעוגת שוקולד... |
||
 |
||
| השניים שלושה נסיונות הראשונים בד״כ יוצאים לא כל כך טוב. לאחר מכן הדיו מתייצבת ומתקבלת תוצאה אחידה יותר. |
||
 |
||
| ואז זה קרה: |
||
וכל השאר הסטוריה.. |
||
 |
||
| חשוב לזכור:
יש לתת לבד להתייבש לגמרי לאחר ההדפסה (סבלנות). לאחר מכן כדאי לגהץ בחום גבוה על מנת לקבע את הצבע לבד, או להעביר במכונת פרס (PRESS). רוצים לדעת מה הכנתי מהבד החדש? בפוסט הבא... חג חירות שמייח!! |
