יום שבת, 1 באוקטובר 2016

סיפורי בדים


באותו יום נפגשנו עדי אשר ואני בסטודיו שלי. פגישה שכבר הפכה להיות חלק משגרת חיינו היצירתיים. פעם בחודש חודשיים אנחנו נפגשות ליום פעילות שכולו קסם. הפעם לא תכננו יותר מדי. עדי רק זרקה לחלל האויר את המילה מונו. זה היה יום מיוחד. יום בו נזכרתי כמה אהבתי לצייר. פעם ציירתי, ואפילו די הרבה. ימים סטודנטיאליים רחוקים. הייתי מגיעה בימי שבת וראשון לסטודיו בבית הספר (זה היה בניו יורק לפני קצת יותר מעשר שנים), ובין הפסקת סיגריה אחת לשנייה, מציירת.

ימי האנטר קולג׳ הרחוקים. היום אני כבר לא מעשנת, אבל גם לא מציירת.

אז  נפגשנו להדפיס במונו. לא ידעתי בדיוק במה מדובר, אבל כבר למדתי לסמוך על עדי בעיניים עצומות. עכשיו, משהתוודעתי אל קסמיה של ההדפסה המופלאה, אני גמורה. פשוט גמורה. ראו זאת כאזהרה. כל כך הרבה אלגנטיות ופשטות, פשוט אי אפשר להפסיק. אני אנסה להסביר זאת במשפט: זה כמו לצייר ציור על קנבס או על נייר, ואז, בהינף יד, להדפיס אותו על הבד הרצוי. קסם! למה קוראים לזה מונו? כי ניתן להדפיס כל ציור פעם אחת בלבד. אווץ׳.

אצל עדי הכל מאוד פשוט. היא מגיעה עם סט מכחולים עטוף בבד שגם הוא צבוע במונו. כבר מעורר השראה. אחד הדברים הנפלאים בעבודתה של עדי (כבר סיפרתי לכם שהיא מעצבת טקסטיל מוכשרת לאללה?) הוא שהיא נותנת לטעויות את אותו המקום שהיא נותנת לתכנון המקדים. כלומר, מתכננים, אבל אם טועים בדרך, אל פחד - הטעות הופכת להיות חלק אינטגרלי מהעיצוב. במונו זה בולט מאוד, ומכיוון שזה קצת מזכיר צבעי מים במרקם ובשקיפות, חוסר הדיוק באמת מביא לתוצאה נפלאה.

אז  התחלנו לצייר, ממש כך. האחת עיגולים והשנייה פסים, על שתי רשתות משי מתוחות. ראשית, הכנו לעצמנו פלטת צבעים. קצת אבקת אידיאל (שניתן להשיג למשל כאן ועולה כ- 25 ש״ח) מדוללת עם מים בערבובים שונים. זה לכשעצמו, כבר הזכיר לי את נשכחות ערבוב צבעי השמן עם הטרפנטין בהאנטר קולג׳.

אז  איך האדום הזה? מה את אומרת על הפיץ׳ רויאל (המצאה שלנו)? עד שהכוסות לא עמדו מוכנות לא נרגענו. ערבבנו וערבבנו, ושוב ערבבנו, כמו מדעניות שמחפשות בדיוק את הנוסחה המתאימה. נטלנו מכחולים רכים של צבעי מים, ונגשנו לעבודה. התיישבנו על כסאות הבר בסטודיו והתחלנו לצייר. שכבה דקה, ייבוש ועוד שכבה. לעיתים השכבות מתערבבות ביניהן ויוצרות דברים חדשים וקסומים.





כך  ציירנו וציירנו ושקענו בדיבורים, עד שבכלל שכחתי שהולך להוולד פה בד חדש. בייבוש האחרון כבר ירדנו לאכול (סלט ומג׳דרה שהכנתי על פי המתכון בגן מאי) ואז עלינו עם הקפה חזרה למעלה. הרשתות היו יבשות. הציורים מוכנים. נגשנו לעבודה.


פרשנו את הבד (כאן הלכנו על וואל כותנה איכותי ונעים למגע, אבל ניתן להדפיס כמעט על כל בד, ובתנאי שהרכבו טבעי). הפכנו את הרשת, כך שלמעשה, הצד עליו ציירנו נוגע כעת בבד. בעזרת מרית עץ מרחנו פסטה שקופה (מעין משחה פלסטית לבנה שמשתמשים בה בדפוס משי. ניתן לרכוש אותה כאן). ואז, עם מגב המיועד בדיוק לרגעים האלו, דחפנו את הפסטה מצד אחד של הרשת לצידה השני.


וזה סוד הקסם.

הציור עבר במלוא הדרו אל הבד כשהוא מקבל צבעוניות חזקה ונהדרת, ובלי יותר מדי חוכמות, התקבע.

כך  נראים העיגולים - שמחים ומרוצים שהם מודפסים על הבד.

כשהעברנו את הפסים לבד באמת כבר התעלפתי מאושר.

המחשבות היחידות שרצו לי בראש הן למה לא השתמשנו ברשת גדולה יותר, ואיזה פריט אכין מבד בגודל של 40 על 60. התוצאות לפניכן



ההוראות בהמשך ועוד תמונה אחרונה לשנה טובה, ברוכה, מלאה ביצירה, שמחה, אהבה וחברות.

תכתבו לי! אני אוהבת לשמוע מכם.

8 תגובות:

  1. I so beautiful that I hyperventilate. I want some too!. So you recomend getting that transparent paste at Richard Kauffman?
    Thanks,

    Damiana

    השבמחק
  2. Hi, I called the guys at Richard Kauffman and they told me that due to someone being sick or something they are only selling buckets of 60 kilograms of that white paste. Any other idea of how i can get this white paste?
    תודה!
    דמיאנה

    השבמחק
  3. .Hi, I dont understand their answer
    Is the person sick but will be back to work soon?
    I will look for another resource anyway and will let you know

    השבמחק
  4. So I called again Richard Kauffman to see if the sick person was getting better, but in the meanwhile they added a requirement, a minimum of 100 shequels of pasta shkufa. But they were very nice and told me to get it at Balei Hamelaja
    Damiana

    השבמחק
    תשובות
    1. thank you for the info! here is a link http://www.hamelaha.co.il/
      Stay in touch! :)

      מחק
  5. יואו, זה מטריף
    בא לי גם!

    השבמחק