‏הצגת רשומות עם תוויות גזורות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גזורות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 30 במאי 2017

פסים

זוהי חולצת הפסים האחרונה שקניתי. כן היא מקוס, כן אני יודעת שכבר יש בארץ, לא עדיין לא הייתי.
זוהי חולצת הפסים הראשונה שהכנתי.
כך נולדה הגזרה לקרוז טישירט
זו האישה והאגדה האחראית לכך שכולנו לובשות פסים.
קוקו שאנל, הפסים והאגדה
גם הוא התאהב בפסים ומחזר אותם אין ספור פעמים.
ז׳אן פול גוטייה, לא הפסיק לפספס (בקטע טוב!)
זוהי כוהנת הפסים הגדולה (של ארצנו הקטנטונת).
אביבה זילברמן, כל מראה מנצח

וזה המדריך שלכן להכנת הפסים המושלמים או הלא מושלמים שלכן, בדיוק כפי שחשקה נפשכן היצירתית.
לפני
אנקדוטה על פסים: הכל התחיל כשחיל הים הצרפתי קבע כי פקודיו ילבשו חולצות לבנות עם פסים כחולים שמסתיימים בקו החזה. קוקו שאנל, אשר בילתה את זמנה בעת מלחמת העולם הראשונה בהפלגות שונות, ראתה את החולצות של המלחים הצרפתים ונדלקה. בדיוק 100 שנה עברו מאז ששאנל השיקה בחנותה הראשונה חולצה דומה לזו של המלחים. הפריט השיקי הפך מהר מאוד לפריט מנצח. גם פסים כחולים וגם חולצה מבד ג׳רסי, פרובוקציה רצינית לשנת 1917.
אחרי
מה שמייחד את הפסים האלו שהכנו (עדי אשר ואני, יום הדפסה מספר 3, אביב, שמש נעימה, פנים, סטודיו, אקשן!), הוא שהם אינם רציפים. ככה זה כשעובדים עם מה שיש, קורים דברים נפלאים! הרשת דרכה הדפסנו הינה בגודל 40 על 60 ס״מ, ועל מנת ליצור בד רחב דיו היינו צריכות להשתמש ברשת מספר פעמים. וזאת התוצאה הכל כך מספקת שקיבלנו!
רשימת חומרים: רשת לדפוס משי בכל גודל שתרצו, מסקינטייפ בעוביים שונים, צבע להדפסה (ערבוב של פסטה שקופה/אטומה ופיגמנט) ומגב הדפסה.
גזורות באינסטגרם 
המתכון המנצח: לקחנו את המסקינטייפ והדבקנו לרוחבה של הרשת על צידה החיצוני. עשינו את זה ביד חופשית, מבלי למדוד, על מנת לקבל מראה א-סימטרי.
הפכנו את הרשת והדפסנו תחילה בצבע הראשון (הבהיר יותר), צהוב בעל גוון כורכומי.
הדפסנו עם הרשת שלוש פעמים לרוחבו של הבד. לאחר מכן הורדנו חלק מהמסקינטייפ והוספנו כמה פסים חדשים. הדפסנו בכחול נייבי.
את הגזרה (גזרה לחולצת קרוז טישירט) בקושי הצלחתי להכניס לבד המודפס. אז טיפ חשוב, קודם כל למקם את הגזרה על הבד, לבדוק מה גודלו של השטח עליו צריך להדפיס ולתכנן את ההדפסה בהתאם.
קרוז פסים
אגב, אם אתן אוהבות את האפקט הלא מושלם המושלם הזה, אפשר למעשה להוסיף פסים לכל חולצה חלקה (או לא חלקה) שיש לכן.
ואגב אחרון, גם במשבצות זה עובד נפלא!

יום שבת, 1 באפריל 2017

שמלת אוברסייז

האם שנתיים אחרי לידה נחשב עדיין אחרי לידה? אני גיליתי את האוברסייז בהריון הראשון. לא התעניינתי בגזרות כאלו לפני. הייתי לובשת בעיקר וינטאג׳, ושם אין הרבה אוברסייז. כשהתחלתי לעלות במשקל השמלות הפרחוניות עדיין עלו עלי. אבל מתישהו הן התפקעו. ומתישהו מיד אחרי גם סבלנותי פקעה וחיפשתי להתחבא באיזה אוהל שיהיה לו רק חור לראש להציץ החוצה.
גזורות באינסטגרם
כאשר חזרתי למשקלי מלפני ההריון התמוגגתי לגלות כמה האוברסייז הזה מחמיא. איך נהניתי להיות שוב אני, ללבוש חולצה בגודל עמלק, ולהרגיש פשוט נפלא בתוכה. עד היום, אם יש משהו שגורם לי להרגיש טוב בבוקר, זה לזרוק על עצמי איזו שמלה רחבת שוליים וארוכה מספיק שסוגרת לי את כל היום. חוץ מזה שזה נראה טוב, זה נוח!! וזה הכי חשוב.
Aviva Zilberman
חולצת החרישה הגדולה, זו חולצה של אביבה זילברמן מאחת העונות הקודמות ושילמתי עליה מחיר מלא. עם זאת, עדיין בא לי לפעמים ללכת אליה ולשלם תוספת כי פשוט לא נעים לי מהחולצה. לא היתה חולצה בהיסטוריה של החולצות שנחרשה כמו זו. לדעתי עם הזמן, אצלי,הפסים השחורים הפכו ללבנים והלבנים הפכו שחורים.
Vika Gazinskaya

אז לפני שאתן מתלהבות מהאוברסייזים המעולים של ויקה (שימו לב לקו התפר הגלי שמחבר את הורוד לפיץ׳! אומץ לב). בואו נתחיל משמלה גדולה ורכה עם המון חופש ומקום לתנועה. אגב, הפעם דרגתי ביג טיים וקובץ הגזרה כולל בתוכו 9 מידות, ממידה 36 עד 52! ביקשתן אז קיבלתן.
מצרכים: מטר וחצי בד יספיקו. בד סריג נעים וכייפי, רצוי אביבי!! סתם כי כבר שעון קיץ... עכשיו ככה. אם ברשותך מכונת אוברלוק, עופי כיד הדמיון הטובה עליך ובחרי כל בד בו חשקה נפשך. אם כוונתך לתפור במכונה רגילה, הכל טוב! אפילו מצויין, אבל, לא כדאי ללכת על איזה סימפוניה רכה ונשפכת פשוט כי יהיה לך קשה לתפור. לכי על פרנץ׳ טרי, או על איזה ג׳רסי עם בשר, כזה שאפשר לתפור עם מעט מתיחה. זה ייתן את התוצאה הטובה ביותר. ואל תשכחי להחליף למחט דקה לסריגים (קיימת לכל מכונה באשר היא).
מתכון: קל קל וקל. החלק הקשה הוא להרכיב את סרט הבד סביב מפתח הצוואר, אבל לא חובה! אפשר גם בלי, במיוחד אם בחרתן בד איכותי שמשאיר קצוות קריספים במיוחד. גזרו את הבד על פי הגזרה לשמלת אוברסייז, במידה הרצויה. שימו לב שפעם אחת גוזרים לפי מפתח הצוואר העליון (לגב) ופעם אחת לפי מפתח הצוואר התחתון (לקדמי). במילים אחרות, המפתח בחלק הקדמי של הגוף נמוך יותר מאשר בחלק האחורי.
רגע אני סופרת... שישה תפרים!

נחבר את קו הכתף בין הקדמי לגב (נכון שאת זה כבר ידעתן?!) ימין לימין.
נחבר את השרוול. עוד כשהשרוול מקופל לשניים נסמן פיק קטן באמצעו. את הנקודה הזו בדיוק נחבר לקו הכתף שחיברנו ממש עתה, ימין לימין. זה נראה מעט לא נוח, אבל אם מחברים בסיכות זה מסתדר יופי.
כאשר ראש השרוול מחובר למקומו, נותר לנו לסגור את תפר הצד לכל אורכו, כלומר, מהמכפלת ועד לקצה השרוול. גם כאן, מכיוון שמדובר בתפר מאוד ארוך הייתי מחברת בסיכות.

זהו. סיימתן. חלקכן תמדדו כעת את השמלה ולא תרצו להוריד. אבל חלק מכן, אני בטוחה, ירצה לחבר את הסרט הזה, שנותן גימור מושלם.
התפר השביעי: אז ככה. קודם כל יש למדוד את היקף מפתח הצוואר בקדמי ובגב. רצוי בגזרה ולא על הבד הגזור. עם כל מידה ההיקף גדל מעט. לי למשל יצא 48 ס״מ. מההיקף הזה יש להוריד בין 6-8 ס״מ. לי יצא 42 ס״מ. גזרתי רצועה של 43 ס״מ (תוספת תפר) ברוחב 4 ס״מ. את הרצועה יש לגזור לרוחב הבד (לא לאורכו).
נחבר את קצוות הרצועה, כך שייווצר בעצם מעין חישוק גמיש. נקפל לחצי לרוחבו ונגהץ. עכשיו נחבר בסיכות ימין לימין למפתח הצוואר. זהו החלק המאתגר, כיוון שהרצועה קטנה יותר משמעותית מהמפתח ובכל זאת אנחנו צריכים לחבר אותה לשם. איך נעשה זאת? קודם כל נחלק את הרצועה ל- 4 רבעים (פשוט נסמן בסיכות) ונמקם סיכה מול אמצע קדמי, אמצע גב ושני תפרי הכתף. את העודף שנוצר בכל רבע גזרה נחבר תוך כדי מתיחת הסרט בזמן התפירה, כך שכשהוא מתוח הוא מתחבר לשמלה.
איך תדעו כמה להקטין את הרצועה? קשה לדעת האמת, זה תלוי במתיחה של הבד. אם מדובר בבד סופר נמתח אז הורידו יותר, ואם הבד יציב יחסית, הורידו פחות. הדרך הכי טובה היא לנסות.
תפרתן שמלה? שלחו לי תמונה! אני אוהבת לשמוע מכן.

יום שני, 6 במרץ 2017

היכונו לנסיכות


כבר קנינו כרטיסי טיסה. היינו אמורים לטוס לברצלונה. כל כך אמורים שלא טרחנו לחפש מלון. מה יכול להיות? פברואר, ברצלונה, כמה מסובך זה כבר? הגענו לשעת השין. בלילה, קצת לפני אחת, בעודו יושב על המחשב, אומר לי בן זוגי: משהו לא בסדר עם המחירים פה. הבנתי שהוא מחפש מלון. נגשתי וראיתי שמדובר ב 20,000 ש״ח לארבעה לילות.

לאחר בירור מהיר, הבנו שנפלנו קורבן לביש מזל רציני. מי היה מאמין, אבל בדיוק בדיוק בתאריכים שלנו מתקיים בברצלונה כנס מובייל עולמי ויחיד מסוגו. אין חדרים, אין אייר בי אנד בי. אין. נותרנו בארץ. 

הדבר החיובי היחיד שיצא מזה, הוא שהתחפושות לבנות שלי כבר מוכנות. מרגע הזמנת הכרטיסים התחלתי לעבוד עליהן וסיימתי בדיוק ברגע שהבנתי שלא נוסעים. אז לפחות זה. אכן, ובדיוק כמו שהכינו אותי, ילדות בנות שנתיים וארבע רוצות להתחפש לנסיכות. מזל שהן אחיות, מזל שהן טובות אחת לשנייה ומזל שהיה ברור לשתיהן מי זו מי. האחת אלזה והשנייה אנה. צילי וגילי, זו וזו. 

אתהמדריך המלא טרם הספקתי לכתוב, וסביר להניח שאם אתחיל, אסיים בשנה הבאה. הגזרה מורכבת והבדים בדי סריג נושמים ולא קלים לתפירה (שאלוהים יעזור לי, אני רואה את התחפושות הסינתטיות האלו שמוכרים וישר מתחילה להתגרד). אגב, בצבעוניות אחרת התלבושת של אנה הופכת לשלגיה וזו של אלזה יכולה להחליף כמעט כל נסיכה לובשת גלימה. 

מה שכן, לא שכחתי. אני חייבת לכן חוב על שנה שעברה. הנה הגזרה שאתה הכנתי תחפושת ספיידרמנית שיקית לרומי (שהיתה אז בת שלוש אבל התחפושת עדיין יושבת עליה יופי טופי). בגדול מדובר בגזרה לטייץ וגזרה לחולצה עם פרללה (המבין יבין) בגובה המותן. את החולצה הזו תפרתי במהלך השנה האחרונה בשלל צבעים וסגנונות, והטייץ פשוט ומגניב.

אז יאללה. נפגש אחרי החג המשוגע הזה ונחזור לעשות בגדים אמיתיים.


יום שבת, 1 באוקטובר 2016

סיפורי בדים


באותו יום נפגשנו עדי אשר ואני בסטודיו שלי. פגישה שכבר הפכה להיות חלק משגרת חיינו היצירתיים. פעם בחודש חודשיים אנחנו נפגשות ליום פעילות שכולו קסם. הפעם לא תכננו יותר מדי. עדי רק זרקה לחלל האויר את המילה מונו. זה היה יום מיוחד. יום בו נזכרתי כמה אהבתי לצייר. פעם ציירתי, ואפילו די הרבה. ימים סטודנטיאליים רחוקים. הייתי מגיעה בימי שבת וראשון לסטודיו בבית הספר (זה היה בניו יורק לפני קצת יותר מעשר שנים), ובין הפסקת סיגריה אחת לשנייה, מציירת.

ימי האנטר קולג׳ הרחוקים. היום אני כבר לא מעשנת, אבל גם לא מציירת.

אז  נפגשנו להדפיס במונו. לא ידעתי בדיוק במה מדובר, אבל כבר למדתי לסמוך על עדי בעיניים עצומות. עכשיו, משהתוודעתי אל קסמיה של ההדפסה המופלאה, אני גמורה. פשוט גמורה. ראו זאת כאזהרה. כל כך הרבה אלגנטיות ופשטות, פשוט אי אפשר להפסיק. אני אנסה להסביר זאת במשפט: זה כמו לצייר ציור על קנבס או על נייר, ואז, בהינף יד, להדפיס אותו על הבד הרצוי. קסם! למה קוראים לזה מונו? כי ניתן להדפיס כל ציור פעם אחת בלבד. אווץ׳.

אצל עדי הכל מאוד פשוט. היא מגיעה עם סט מכחולים עטוף בבד שגם הוא צבוע במונו. כבר מעורר השראה. אחד הדברים הנפלאים בעבודתה של עדי (כבר סיפרתי לכם שהיא מעצבת טקסטיל מוכשרת לאללה?) הוא שהיא נותנת לטעויות את אותו המקום שהיא נותנת לתכנון המקדים. כלומר, מתכננים, אבל אם טועים בדרך, אל פחד - הטעות הופכת להיות חלק אינטגרלי מהעיצוב. במונו זה בולט מאוד, ומכיוון שזה קצת מזכיר צבעי מים במרקם ובשקיפות, חוסר הדיוק באמת מביא לתוצאה נפלאה.

אז  התחלנו לצייר, ממש כך. האחת עיגולים והשנייה פסים, על שתי רשתות משי מתוחות. ראשית, הכנו לעצמנו פלטת צבעים. קצת אבקת אידיאל (שניתן להשיג למשל כאן ועולה כ- 25 ש״ח) מדוללת עם מים בערבובים שונים. זה לכשעצמו, כבר הזכיר לי את נשכחות ערבוב צבעי השמן עם הטרפנטין בהאנטר קולג׳.

אז  איך האדום הזה? מה את אומרת על הפיץ׳ רויאל (המצאה שלנו)? עד שהכוסות לא עמדו מוכנות לא נרגענו. ערבבנו וערבבנו, ושוב ערבבנו, כמו מדעניות שמחפשות בדיוק את הנוסחה המתאימה. נטלנו מכחולים רכים של צבעי מים, ונגשנו לעבודה. התיישבנו על כסאות הבר בסטודיו והתחלנו לצייר. שכבה דקה, ייבוש ועוד שכבה. לעיתים השכבות מתערבבות ביניהן ויוצרות דברים חדשים וקסומים.





כך  ציירנו וציירנו ושקענו בדיבורים, עד שבכלל שכחתי שהולך להוולד פה בד חדש. בייבוש האחרון כבר ירדנו לאכול (סלט ומג׳דרה שהכנתי על פי המתכון בגן מאי) ואז עלינו עם הקפה חזרה למעלה. הרשתות היו יבשות. הציורים מוכנים. נגשנו לעבודה.


פרשנו את הבד (כאן הלכנו על וואל כותנה איכותי ונעים למגע, אבל ניתן להדפיס כמעט על כל בד, ובתנאי שהרכבו טבעי). הפכנו את הרשת, כך שלמעשה, הצד עליו ציירנו נוגע כעת בבד. בעזרת מרית עץ מרחנו פסטה שקופה (מעין משחה פלסטית לבנה שמשתמשים בה בדפוס משי. ניתן לרכוש אותה כאן). ואז, עם מגב המיועד בדיוק לרגעים האלו, דחפנו את הפסטה מצד אחד של הרשת לצידה השני.


וזה סוד הקסם.

הציור עבר במלוא הדרו אל הבד כשהוא מקבל צבעוניות חזקה ונהדרת, ובלי יותר מדי חוכמות, התקבע.

כך  נראים העיגולים - שמחים ומרוצים שהם מודפסים על הבד.

כשהעברנו את הפסים לבד באמת כבר התעלפתי מאושר.

המחשבות היחידות שרצו לי בראש הן למה לא השתמשנו ברשת גדולה יותר, ואיזה פריט אכין מבד בגודל של 40 על 60. התוצאות לפניכן



ההוראות בהמשך ועוד תמונה אחרונה לשנה טובה, ברוכה, מלאה ביצירה, שמחה, אהבה וחברות.

תכתבו לי! אני אוהבת לשמוע מכם.