יום שישי, 1 בינואר 2016

תיק לאייפד, בסימן חורף


זו היתה פגרה ארוכה הרבה הרבה יותר משתכננתי. בין הלימודים לבית אני לא מספיקה יותר מדי כרגע. נכון, מדי פעם אני חומקת ומכינה לי איזה בגד חדש. חלק מהפריטים אפילו תעדתי ויעלו בקרוב, אבל בינתיים אני על אש קטנה. החיים כפלוס 2 מעט יותר תובעניים משחשבתי אבל טפו טפו טפו אין תלונות. מה כן עשיתי? ניצלתי את הזמן לשינוי מרענן בלוק של הבלוג, בעזרת האיורים הנהדרים של הגר וורטהיימר (כדאי לכם מאוד לבדוק את הבלוג שלה המלא באיורי אופנה יפיפיים). אז בצעדי תינוק, שוב לוקחת את המושכות לידיים. מוכנים?
נתחיל עם משהו קליל. חורפי ומחמם, גם לאייפד מגיע יחס.
אני לא צריכה לדבר בשבחו של האייפד שהפך לי לאח ולרע בכל אותם מצבים בהם אני חייבת לבדוק משהו אבל אין לי כח להסחב/להוציא/להזיז את המחשב. מכיוון שזה הפך כבר לסוג של הכרח, לקחת אותו איתי לכל מקום, ״נאלצתי״ לתפור לו תיק. נו מילא. את התיק הכנתי מלבד אמיתי (לא סינטטי) רך וצמרי, ואת הקלאפה (הכיסוי העליון שסוגר) גזרתי מעור.

אחד הפרוייקטים הקלים והנעימים לחורף. פשוט לגזור ולתפור.  ספרתי שני תפרים בלבד! שניים!
הגזרה כאןוהסרטון כאן: (כן, הסרטון צולם כשעוד הייתי בהריון)
קצת על לבד: לבד הינו הטקסטיל העתיק ביותר! עוד לפני שהאדם למד לארוג או לסרוג הוא למד ללבד. הלבד עשוי סיבים של צמר (בדרך כלל, ישנם עוד סוגי סיבים שניתן ללבד) אשר נדחסו בחוזקה האחד לשני באמצעות מים וסבון. אגדה אורבנית המספרת על גילויו הראשוני של הלבד, מתארת שניים שברחו, ועל מנת להגן על כפות רגליהם מיבלות ריפדו אותן בצמר. מה שנוצר, בסופו של דבר, מתנועות הרגליים והזיעה הן גרביים מלובדות. אגדה אחרת מספרת כי לתגלית אחראי נוח (ההוא מהתיבה). כאשר נוח הכניס את בעלי החיים לתיבתו, הוא דאג לרפד אותה בצמר. בתום ההפלגה, סיבי הצמר שספגו מיצי שתן, זיעה ואת תנועתם של בעלי החיים עליהם, הפכו לשטיח מקיר לקיר! הנה סרטון יפיפה על שבט מונגולי המתאר הכנת לבד ובניית בקתה באמצעותו:
והנה כמה פרויקטים מודרנים ששבו את ליבי, גם הם מהחומר האהוב.

עריסה הורסת!

מנוחה נכונה

פשוט יפה!

שתהיה שנה אזרחית טובה, עם הרבה פוסטים חדשים. איימן!




2 comments: