‏הצגת רשומות עם תוויות איך תופרים שמלה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות איך תופרים שמלה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 11 במאי 2017

תחליטו אתן


כל מי שמכירה אותי אפילו קצת יודעת שאת רוב זמני בחודשים האחרונים אני מעבירה בעבודה על פרויקט הגמר שלי (מסיימת תואר שני או טו טו). לכן בזמן האחרון אני גם מעלה פוסטים לעיתים רחוקות יותר מבעבר (כן חבויה פה התנצלות בין השורות).
הכפכפים ההורסים של Jeffery Campbell
לפני שבועיים בערך היתה לי הגשת אמצע, שזה אומר מלא מלא לחץ לפני והתמוטטות פיסית ונפשית אחרי (לישון לישון ועוד לישון). כשסיימתי להשלים שעות שינה, נכנסתי לסטודיו ואיזה יומיים שלושה רק תפרתי לי בגדים, ככה להירגע.
גזורות באינסטגרם
 הפעם, במקום להתלבט, חשבתי לפתוח את העניין ולשאול אתכן מה אתן חושבות. לכן החלטתי לצלם את מה שהכנתי, להעלות הכל ולשמוע מה תרצו לראות כגזרה חדשה בגזורות. אז הכנתי הצבעה! כל כך 2017 מצידי.
קרוז טי-שירט פסים (בקרוב!) ומכנסיים רחבי שוליים (רק אם תרצו)
חלק מהפריטים שהכנתי הם מתוך גזרות ותיקות באתר (הקרוז טי-שירט וחצאית גיבורת-העל שתמיד הרגשתי שלא מקבלת את המקום הראוי לה, ולכן עשיתי לה גרסה חדשה בורוד מתקתק וקיצרתי לאורך מידי שיתאים בול לקיץ).
 גזרה לקרוז טי-שירט ולחצאית גיבורת-על 
מעבר לשתי אלו ישנן מספר גזרות חדשות ומתוכן שני זוגות מכנסיים. מכנסיים! שאני אשמח לשמוע איזה מהם הכי עושה לכן את זה ותרצו להכין בקרוב.
 גזרה למכנסי נח לי במקסימום (רק אם בא לכן)
הכפכפים ההורסים של Jeffery Campbell
אז הנה הן גם כאן מצויירות, על מנת להוציא את הצבע והטקסטורה מהעניין ולתת לכן לדמיין את זה בשלכן. 
יאללה, מי שמצביעה, משפיעה! 


איזה מכנסיים תרצי להכין לעצמך?

מכנסי נח לי במקסימום
מכנסיים רחבי שוליים
survey Maker

יום שבת, 1 באפריל 2017

שמלת אוברסייז

האם שנתיים אחרי לידה נחשב עדיין אחרי לידה? אני גיליתי את האוברסייז בהריון הראשון. לא התעניינתי בגזרות כאלו לפני. הייתי לובשת בעיקר וינטאג׳, ושם אין הרבה אוברסייז. כשהתחלתי לעלות במשקל השמלות הפרחוניות עדיין עלו עלי. אבל מתישהו הן התפקעו. ומתישהו מיד אחרי גם סבלנותי פקעה וחיפשתי להתחבא באיזה אוהל שיהיה לו רק חור לראש להציץ החוצה.
גזורות באינסטגרם
כאשר חזרתי למשקלי מלפני ההריון התמוגגתי לגלות כמה האוברסייז הזה מחמיא. איך נהניתי להיות שוב אני, ללבוש חולצה בגודל עמלק, ולהרגיש פשוט נפלא בתוכה. עד היום, אם יש משהו שגורם לי להרגיש טוב בבוקר, זה לזרוק על עצמי איזו שמלה רחבת שוליים וארוכה מספיק שסוגרת לי את כל היום. חוץ מזה שזה נראה טוב, זה נוח!! וזה הכי חשוב.
Aviva Zilberman
חולצת החרישה הגדולה, זו חולצה של אביבה זילברמן מאחת העונות הקודמות ושילמתי עליה מחיר מלא. עם זאת, עדיין בא לי לפעמים ללכת אליה ולשלם תוספת כי פשוט לא נעים לי מהחולצה. לא היתה חולצה בהיסטוריה של החולצות שנחרשה כמו זו. לדעתי עם הזמן, אצלי,הפסים השחורים הפכו ללבנים והלבנים הפכו שחורים.
Vika Gazinskaya

אז לפני שאתן מתלהבות מהאוברסייזים המעולים של ויקה (שימו לב לקו התפר הגלי שמחבר את הורוד לפיץ׳! אומץ לב). בואו נתחיל משמלה גדולה ורכה עם המון חופש ומקום לתנועה. אגב, הפעם דרגתי ביג טיים וקובץ הגזרה כולל בתוכו 9 מידות, ממידה 36 עד 52! ביקשתן אז קיבלתן.
מצרכים: מטר וחצי בד יספיקו. בד סריג נעים וכייפי, רצוי אביבי!! סתם כי כבר שעון קיץ... עכשיו ככה. אם ברשותך מכונת אוברלוק, עופי כיד הדמיון הטובה עליך ובחרי כל בד בו חשקה נפשך. אם כוונתך לתפור במכונה רגילה, הכל טוב! אפילו מצויין, אבל, לא כדאי ללכת על איזה סימפוניה רכה ונשפכת פשוט כי יהיה לך קשה לתפור. לכי על פרנץ׳ טרי, או על איזה ג׳רסי עם בשר, כזה שאפשר לתפור עם מעט מתיחה. זה ייתן את התוצאה הטובה ביותר. ואל תשכחי להחליף למחט דקה לסריגים (קיימת לכל מכונה באשר היא).
מתכון: קל קל וקל. החלק הקשה הוא להרכיב את סרט הבד סביב מפתח הצוואר, אבל לא חובה! אפשר גם בלי, במיוחד אם בחרתן בד איכותי שמשאיר קצוות קריספים במיוחד. גזרו את הבד על פי הגזרה לשמלת אוברסייז, במידה הרצויה. שימו לב שפעם אחת גוזרים לפי מפתח הצוואר העליון (לגב) ופעם אחת לפי מפתח הצוואר התחתון (לקדמי). במילים אחרות, המפתח בחלק הקדמי של הגוף נמוך יותר מאשר בחלק האחורי.
רגע אני סופרת... שישה תפרים!

נחבר את קו הכתף בין הקדמי לגב (נכון שאת זה כבר ידעתן?!) ימין לימין.
נחבר את השרוול. עוד כשהשרוול מקופל לשניים נסמן פיק קטן באמצעו. את הנקודה הזו בדיוק נחבר לקו הכתף שחיברנו ממש עתה, ימין לימין. זה נראה מעט לא נוח, אבל אם מחברים בסיכות זה מסתדר יופי.
כאשר ראש השרוול מחובר למקומו, נותר לנו לסגור את תפר הצד לכל אורכו, כלומר, מהמכפלת ועד לקצה השרוול. גם כאן, מכיוון שמדובר בתפר מאוד ארוך הייתי מחברת בסיכות.

זהו. סיימתן. חלקכן תמדדו כעת את השמלה ולא תרצו להוריד. אבל חלק מכן, אני בטוחה, ירצה לחבר את הסרט הזה, שנותן גימור מושלם.
התפר השביעי: אז ככה. קודם כל יש למדוד את היקף מפתח הצוואר בקדמי ובגב. רצוי בגזרה ולא על הבד הגזור. עם כל מידה ההיקף גדל מעט. לי למשל יצא 48 ס״מ. מההיקף הזה יש להוריד בין 6-8 ס״מ. לי יצא 42 ס״מ. גזרתי רצועה של 43 ס״מ (תוספת תפר) ברוחב 4 ס״מ. את הרצועה יש לגזור לרוחב הבד (לא לאורכו).
נחבר את קצוות הרצועה, כך שייווצר בעצם מעין חישוק גמיש. נקפל לחצי לרוחבו ונגהץ. עכשיו נחבר בסיכות ימין לימין למפתח הצוואר. זהו החלק המאתגר, כיוון שהרצועה קטנה יותר משמעותית מהמפתח ובכל זאת אנחנו צריכים לחבר אותה לשם. איך נעשה זאת? קודם כל נחלק את הרצועה ל- 4 רבעים (פשוט נסמן בסיכות) ונמקם סיכה מול אמצע קדמי, אמצע גב ושני תפרי הכתף. את העודף שנוצר בכל רבע גזרה נחבר תוך כדי מתיחת הסרט בזמן התפירה, כך שכשהוא מתוח הוא מתחבר לשמלה.
איך תדעו כמה להקטין את הרצועה? קשה לדעת האמת, זה תלוי במתיחה של הבד. אם מדובר בבד סופר נמתח אז הורידו יותר, ואם הבד יציב יחסית, הורידו פחות. הדרך הכי טובה היא לנסות.
תפרתן שמלה? שלחו לי תמונה! אני אוהבת לשמוע מכן.

יום שישי, 30 בדצמבר 2016

אפקט הפרפר



אני באמת לא יודעת איך זה התחיל. כמה שאני מנסה לחשוב ולנתח את החודשים האחרונים ולחפש את נקודת ההתחלה של האובססיה החדשה של הבת שלי, אני לא מצליחה לשים את האצבע על הרגע המדויק. הרגע שבו כל הפריטים שבארונה הפסיקו לעניין אותה. החולצות עם הכיסים, המכנסיים עם החגורה, הטייטסים עם ההדפסים החמודים והיפים שבררתי במיוחד למענה ברכישות אונליין מגאפ ומנקסט. כלום, הכל יכול ללכת לפח. הכל חוץ משמלות מסתובבות.
למזלי הזמנתי גם שתיים כאלו, אבל הן היו אמורות להכנס לקטגוריה של שמלות שישי/חג/אירועים מיוחדים. לא כאלה שהולכים איתן לגן. מסתבר שהגן הוא הוא האירוע המיוחד המרכזי של השבוע. הגענו למצב האבסורדי, לטעמי, שבו היא לובשת שמלה קיצית על חולצה וטייץ ארוכים. שגעת של צבעים ושכבות ואפס עמידות לקור. אמרתי לעצמי, לא עוד. חייבים לעשות מעשה. נכין שמלות מסתובבות.
הדבר הכי חשוב שגיליתי בזמן שעמלתי על השמלות הוא שכל דבר יכול להפוך לשמלה מסתובבת אם נחבר לו טול משי באיזור המכפלת. ההבנה הזאת גרמה לי ללכת ולקנות את הסווטשירט הכי חם והכי גנרי שיכולתי למצוא. זאת היתה נקודת המוצא שלי. אליה הצטרפו עוד כמה סווטשירטים שכבר היו בארון וידעתי שאין סיכוי שיצליחו למשוך את תשומת ליבה ללא איזה שדרוג קל.
כוכבית: ניתן להכין שמלה מסתובבת גם ללא מכונת תפירה. חוט ומחט ואתם בעניינים. מה צריך? טול משי ואולי עוד בד תחתון לבטנה (ממש לא חייבים). אני השתמשתי בטול לייקרה. סווטשירט טוב ומחמם שלא אכפת לכם לגזור ולהקריב על מנת שיזכה לחיי נצח. ילדה עם ברק בעיניים וכוונות רציניות להסתובב כל כך מהר עד שבנפאל תתחיל סופת טורנדו. מה עושים?
גוזרים את הסווטשירט.
בערך כך. אני מדדתי 10 ס״מ מהקצה התחתון וגזרתי. אפשר לפשפש בארון, לחפש שמלה שיש לה תפר בקו המותן ולמדוד היכן הוא ממוקם ביחס לסווטשירט.
חותכים מלבנים מהטול/ים. המלבן שאני גזרתי היה באורך 30 ס״מ ואת רוחבו השארתי כרוחב הבד. ככל שיש יותר טול השמחה רבה יותר. אפשר לחתוך מספר מלבנים ולחבר בשכבות אחת מעל השנייה.
בשמלה הזו השתמשתי במלבן אחד של טול לייקרה ומעליו טול משי עם נקודות.
ניגשים למכונת התפירה ומכוונים את גודל התך (התפר) לגודל המקסימלי. משחררים מעט את המתח של החוט העליון. תופרים תפר אחד לאורכו של המלבן מבלי לחזק בהתחלה ובסוף התפר. שימו לב שאורכו של המלבן היה במקור רוחבו של הבד. כאן תמצאו הסבר מצולם ומפורט כיצד לתפור תפר כיווץ. אפשר לתפור כל מלבן בנפרד, ואפשר להניח אותם אחד על השני ולתפור את הקצה של שניהם יחדיו. בגדול אמורים לתפור שני תפרים מקבילים כמו בהסבר, אבל אני מיהרתי והסתפקתי בתפר אחד. אם אתם פחות מיומנים לכו על שני תפרים, אל תתעצלו. כאשר אוחזים בקצוות החוטים שנותרו בשולי הבד התפרים הופכים להיות מעין מסילה של וילון, שעליה ניתן להסיט את הבד לכיוון הרצוי וליצור כיווצים עדינים ויפים.
לפני שכיווצתי את הבד קיפלתי אותו לחצי וסימנתי בסיכה. הסיכה עוזרת לחלק את הכיווצים באופן שווה בין החלק הקדמי לחלק הגב.
כמה נעים לכווץ.
ואם בחוט ומחט אתם נעזרים אז אותו הדבר בדיוק, רק ביותר זמן. העבירו את המחט לאחר שהשחלתם בה חוט ארוך מספיק ובמרחק של חצי ס״מ לאורכו של הבד תיפרו תפר פשוט (למעלה למטה).


ניקח את הטולים המכווצים ונתחיל לחבר אותם לסווטשירט מסביב כאשר הקצוות המכווצים נושקים לקו הגזור של המכפלת של הסווטשירט. נניח את הבדים ימין על ימין (הצד היפה של הטול נושק לצד היפה של הסווטשירט) כמו בתמונה. נפזר את הכיווצים באופן שווה ונחבר בסיכות. נתפור...
נגהץ את כל תוספות התפר לכיוון הסווטשירט ונשטיח אותן עם תפר עליון על הסווטשירט.
השמחה בעיניה כשנתתי לה את השמלה, היתה כל כך משכרת, שעדיין מסתובב לי הראש.




יום שבת, 1 באוקטובר 2016

סיפורי בדים


באותו יום נפגשנו עדי אשר ואני בסטודיו שלי. פגישה שכבר הפכה להיות חלק משגרת חיינו היצירתיים. פעם בחודש חודשיים אנחנו נפגשות ליום פעילות שכולו קסם. הפעם לא תכננו יותר מדי. עדי רק זרקה לחלל האויר את המילה מונו. זה היה יום מיוחד. יום בו נזכרתי כמה אהבתי לצייר. פעם ציירתי, ואפילו די הרבה. ימים סטודנטיאליים רחוקים. הייתי מגיעה בימי שבת וראשון לסטודיו בבית הספר (זה היה בניו יורק לפני קצת יותר מעשר שנים), ובין הפסקת סיגריה אחת לשנייה, מציירת.

ימי האנטר קולג׳ הרחוקים. היום אני כבר לא מעשנת, אבל גם לא מציירת.

אז  נפגשנו להדפיס במונו. לא ידעתי בדיוק במה מדובר, אבל כבר למדתי לסמוך על עדי בעיניים עצומות. עכשיו, משהתוודעתי אל קסמיה של ההדפסה המופלאה, אני גמורה. פשוט גמורה. ראו זאת כאזהרה. כל כך הרבה אלגנטיות ופשטות, פשוט אי אפשר להפסיק. אני אנסה להסביר זאת במשפט: זה כמו לצייר ציור על קנבס או על נייר, ואז, בהינף יד, להדפיס אותו על הבד הרצוי. קסם! למה קוראים לזה מונו? כי ניתן להדפיס כל ציור פעם אחת בלבד. אווץ׳.

אצל עדי הכל מאוד פשוט. היא מגיעה עם סט מכחולים עטוף בבד שגם הוא צבוע במונו. כבר מעורר השראה. אחד הדברים הנפלאים בעבודתה של עדי (כבר סיפרתי לכם שהיא מעצבת טקסטיל מוכשרת לאללה?) הוא שהיא נותנת לטעויות את אותו המקום שהיא נותנת לתכנון המקדים. כלומר, מתכננים, אבל אם טועים בדרך, אל פחד - הטעות הופכת להיות חלק אינטגרלי מהעיצוב. במונו זה בולט מאוד, ומכיוון שזה קצת מזכיר צבעי מים במרקם ובשקיפות, חוסר הדיוק באמת מביא לתוצאה נפלאה.

אז  התחלנו לצייר, ממש כך. האחת עיגולים והשנייה פסים, על שתי רשתות משי מתוחות. ראשית, הכנו לעצמנו פלטת צבעים. קצת אבקת אידיאל (שניתן להשיג למשל כאן ועולה כ- 25 ש״ח) מדוללת עם מים בערבובים שונים. זה לכשעצמו, כבר הזכיר לי את נשכחות ערבוב צבעי השמן עם הטרפנטין בהאנטר קולג׳.

אז  איך האדום הזה? מה את אומרת על הפיץ׳ רויאל (המצאה שלנו)? עד שהכוסות לא עמדו מוכנות לא נרגענו. ערבבנו וערבבנו, ושוב ערבבנו, כמו מדעניות שמחפשות בדיוק את הנוסחה המתאימה. נטלנו מכחולים רכים של צבעי מים, ונגשנו לעבודה. התיישבנו על כסאות הבר בסטודיו והתחלנו לצייר. שכבה דקה, ייבוש ועוד שכבה. לעיתים השכבות מתערבבות ביניהן ויוצרות דברים חדשים וקסומים.





כך  ציירנו וציירנו ושקענו בדיבורים, עד שבכלל שכחתי שהולך להוולד פה בד חדש. בייבוש האחרון כבר ירדנו לאכול (סלט ומג׳דרה שהכנתי על פי המתכון בגן מאי) ואז עלינו עם הקפה חזרה למעלה. הרשתות היו יבשות. הציורים מוכנים. נגשנו לעבודה.


פרשנו את הבד (כאן הלכנו על וואל כותנה איכותי ונעים למגע, אבל ניתן להדפיס כמעט על כל בד, ובתנאי שהרכבו טבעי). הפכנו את הרשת, כך שלמעשה, הצד עליו ציירנו נוגע כעת בבד. בעזרת מרית עץ מרחנו פסטה שקופה (מעין משחה פלסטית לבנה שמשתמשים בה בדפוס משי. ניתן לרכוש אותה כאן). ואז, עם מגב המיועד בדיוק לרגעים האלו, דחפנו את הפסטה מצד אחד של הרשת לצידה השני.


וזה סוד הקסם.

הציור עבר במלוא הדרו אל הבד כשהוא מקבל צבעוניות חזקה ונהדרת, ובלי יותר מדי חוכמות, התקבע.

כך  נראים העיגולים - שמחים ומרוצים שהם מודפסים על הבד.

כשהעברנו את הפסים לבד באמת כבר התעלפתי מאושר.

המחשבות היחידות שרצו לי בראש הן למה לא השתמשנו ברשת גדולה יותר, ואיזה פריט אכין מבד בגודל של 40 על 60. התוצאות לפניכן



ההוראות בהמשך ועוד תמונה אחרונה לשנה טובה, ברוכה, מלאה ביצירה, שמחה, אהבה וחברות.

תכתבו לי! אני אוהבת לשמוע מכם.